ב. מיכאל /  סטיריקן ויוצר, ששילב נהיגה וכתיבה, נפטר

• ב. מיכאל, שבמשך עשרות שנים כתב על מכוניות, כעיסוק צדדי ומהנה, מת.
• התפרסם כאחד מחלוצי הסאטירה בישראל.
• בשנים האחרונות הירבה בכתיבת פובליציסטיקה, צפה שישראל מתקרבת אל סופה.

אוטוניוז, 22.02.2025 – ב. מיכאל, מי שידוע בעיקר כשותף לאחדות מיצירות הסאטירה החלוציות בטלוויזיה הישראלית, אך בקרב חובבי הרכב ידוע ממבחני דרכים שערך עבור מגזינים, עיתונים ואתרי אינטרנט, מת ביום חמישי בביתו, בירושלים. מותו, בגיל 77, לפי דיווחים בתקשורת, היה פתאומי.

ב.מיכאל לא היה עיתונאי רכב שעסק מדי יום במה שקורה בתעשייה העולמית, בטכנולוגיה כזו או אחת, או במסחר המקומי, וככל הנראה לא היה לו עניין בכך. אהבתו היתה נתונה לסנסציה שבנהיגה, ליחסים שבין נהג להגה, לדוושות ולידית ההילוכים, כשזו היתה עוד רלבנטית, למנוע הבעירה הפנימית.

״ב. מיכאל הוא סטיריקן, עיתונאי ופובליציסט שסובל ממחלת הגה חמורה, נוסף לעיסוקים פחות חשובים בכתיבת מחזות, סטירה חברתית ופוליטית, ובמאבק במשיחיות, נטיות קיצוניות בקרב אנשים שומרי מסורת ובאמונה באמונות טפלות,״ נכתב, מן הסתם בהשראתו, מתחת לטוריו שהתפרסמו בשנים האחרונות ב-the car. ״ב. אוהב לנהוג ולא מתבייש בכך.״

בעשורים האחרונים, ב. מיכאל הירבה בכתיבה פובליציסטית, בתחילה בידיעות אחרונות ובשנים האחרונות בהארץ. על אף שהיה דתי הוא הוריד את הכיפה בשנים האחרונות, כדי שלא יחשדו, כדבריו כנמנה על ״משפחת פשע או יש״ע.״ ב. מיכאל ביקר בחריפות את החברה הישראלית, ובאופן ממוקד יותר את הפוליטיקה המקומית, שהובילה בסופו של דבר לטבח ה-7 באוקטובר. קולו המוסרי והערכי יחסר יותר מקולו האוטומוטיבי.

אלפי קילומטרים עם ב. מיכאל

גיל מלמד, לשעבר כתב הרכב של מעריב וכיום בעלים ועורך של the car, ואתרי רכב נוספים כתב עליו:

ב.מיכאל, “ב” כשרצית לקרוא לו ליד אנשים אחרים או “מיקי” בשיחות יותר אינטימיות, היה חבר, מראה שמשקפת לך מבט חודר אל עצמך ועל החברה שבה אנחנו חיים, וכמובן גם מצפן.

נהגנו יחד בהשקות רבות למרחק מצטבר של אלפי קילומטרים ובילינו בתוך כלי רכב ובנסיעות במשך עשרות ימים, אולי אף יותר. מעולם לא פגשתי ולעולם כנראה שלא אפגוש מנתח רכב עם אופקים רחבים כל כך, ידע עצום, אבחנה חדה, מחשבה בהירה, כבוד ליהדות ולמסורת היהודית ובוז מתבקש ומוצדק למדברים ולגובי שלמונים בשם האל ולמתנשאים על הציבור.

לעיתים רחוקות היו הוויכוחים הרבים בינינו מגיעים לטונים גבוהים, רק מן הצד שלי, וזאת מפאת התסכול שלי לנוכח הפער בין מה שנראה לי כקביעות מוחלטות מידי ואולי אף קיצוניות שלו לבין היכולת שלי להציב מנגד טיעונים מתקבלים על הדעת.

לאיש שאהב את האדם החופשי ותיעב את העריצות הייתה יכולת כתיבה ותיאור שאין לאף אדם אחר שהתיימר לכתוב על רכב, תחבורה או פוליטיקה של תחבורה בארבעת העשורים האחרונים, ורמת דימיון ויצירתיות גבוהה בהרבה מזו של כל אחד מאיתנו.

מכוניות, במובן הלא חשמלי, לא אוטונומי ולא אוטומטי שלהן – היו אהבה מתבקשת ואידיאל לחופש פוטנציאלי עבור מי ששורשיו נעו בין טבריה של אבי סבו, אוסטריה של הוריו ו-1967 של כולנו, ורוחו רצתה לחבר את האדם הישראלי לאדם האוניברסלי אך נתקלה שוב ושוב באדם הניאדרטלי.

יהי זכרו ברוך.