בלוג העורך: אילון מאסק מציג את המאסטרפלאן חלק 2

אוטוניוז, יעקב צלאל, 11.07.2016 – בעקבות אחדים מהשבועות הקשים ביותר שלו מאז שהפך לתעשיין מכוניות, אילון מאסק שיגר אתמול (א’) ציוץ ובו הודיע לכארבע מיליון עוקביו אודות התוכנית העיקרית (masterplan) החדשה והסודית ביותר של טסלה, חלק 2, אותה הוא הבטיח לפרסם כבר השבוע. מיד אחר כך צייץ מאסק עוד ציוץ אחד ובו הודיע שהיום הוא יום הולדתו של ניקולאס טסלה, שעל שמו נקראת החברה, ושהוא, מאס,ק מקווה, שטסלה, היכן שהוא לא נמצא, אוהב את מה שמאסק ואנשיו עושים בשמו.


מאסקולוגים עדיין חלוקים בדעתם מה הוא המאסטפלאן החדש, אבל רבים סבורים שמדובר בהצעת הרכש של טסלה לסולארסיטי, חברה להתקנות תאים פוטו-וולטאיים, שמאסק הוא בעל מניות עיקרי בה ומשמש גם כיו”ר ושילוב הפעילות של שתי החברות. הצעה מעשית כזאת דרושה למאסק כדי לדחוף את עיסקת המניות, ששווייה כ-2.8 מיליארד ד’, לקראת השלמה.

מאז פורסם דבר העסקה היא זכתה לביקורת רבה, כזו שמאסק אינו רגיל בה. האשימו אותו בניסיון לחלץ אותו ואת קרוביו, המנהלים את סולארסיטי, מחברה מפסידה והשקעה גרועה, האשימו אותו בהעדר אתיקה וגם האשימו אותו בעיקר: אין סינרגיה ואין כל יתרון ליצרנית מכוניות חשמליות בהיותה גם חברה המתקינה תאים פוטו-וולטאיים על גגות הבתים.

אבל מאסק מבקש להקים מבנה אנכי לחברת שירותי החשמל והתחבורה שאותה הוא מפתח: ליצר חשמל משמש, לאגור אותו במצברי טסלה נייחים שיותקנו בבתי הלקוחות ולמכור להם כמובן גם את המכונית. אלא שעל פניו לתוכנית עסקית כזו יש הגיון כלכלי כמו לתוכנית שבה ג’נרל מוטורס, לבד מפיתוח, ייצור ושיווק כלי רכב, תעסוק גם בהפקת בנזין ודיזל ובשיווקם.

מקרה אגסי

לפני מספר שנים היה יזם אחד שרצה ליצור אנכי בדומה למאסק. שמו היה שי אגסי והוא פעל בישראל. אגסי לא הגיע למצב שהוא ייצר מכוניות בעצמו, אבל הוא הצליח לשכנע את רנו, שכבר נמצאה באמצע תוכנית לפיתוח מכונית חשמלית, לספק לו את המכונית שהוא רצה. באמצעות בטר פלייס ביקש אגסי למכור לציבור חשמל שימש לתדלוק המכוניות החשמליות אותן הוא יספק ובמכונית הוא ראה רק סרח עודף לעסקי האנרגיה.

אגסי ביסס את המודל העסקי על פעילות אנכית בין שני סקטורים בכלכלה שאין כל יתרון בקישור שביניהם: אנרגיה ומכוניות. כזכור הנסיון כשל, בעיקר בגלל שהמוצר שאגסי רצה לספק לא היה בשל, לא התאים לקהל הישראלי ולא לתנאי הפעולה בישראל.

כאשר אגסי הציג לרנו את תוכניתו, להסב את הרנו פלואנס להנעה חשמלית בחברה הצרפתית הופתעו. הפלואנס, להערכתם היתה גדולה וכבדה מדי. מכונית קטנה היתה מתאימה יותר. אבל אגסי התעקש על מכונית משפחתית שבאמצע שבוע תשמש לנסיעה לעבודה ובסוף השבוע תעמיס את כל המשפחה לחרמון או לאילת. המיזם היה חסר סיכוי מתחילתו.

האם אם כך זה גם עתידו של המיזם של מאסק? קשה להאמין. מאסק עושה טעות בניסיונו להיות גם ספק החשמל של כלי הרכב, אבל ספק אם זה יפיל את החברה. לקוחות אינם אוהבים להיות שבויים בידיו של ספק אחד לאורך כל שרשרת האספקה האנכית, אפילו אם השם טסלה מופיע על המכונית, המצבר הנייח והתאים הפוטו-וולטאיים (אפל זה כנראה מקרה יוצא דופן). אמנם בכלכלת הטכנולוגיה יש הצטברות של כמה מרכזי כח מונופוליסטיים, כגוגל, אמאזון, אפל ואפילו מייקרוסופט, אולם שליטה כמו זו שטסלה שואפת אליה בתחומים של תעשיה מסורתית שבהם נהוגה תחרות רצחנית בין החברות, היא חסרת תקדים.

אבל מאסק לוקח סיכונים. בהקימו את מפעל המצברים בנוואדה, מאסק צריך לקוות שבעשור הקרוב לא תהיה פריצת דרך משמעותית בטכנולוגיית מצברים לכלי רכב חשמליים, כדי שהוא יוכל להחזיר לעצמו את ההשקעה בסך חמישה מיליארד דולר שטסלה ופאנסוניק שמו במפעל. הסיכונים שמאסק לקח הם גדולים הם גדולים ועדיין צריך לחכות, לא יותר משבוע לראות האם המאסטרפלאן חלק 2 (חלק 1 פורסם ב-2006 וכלל את התוכנית לייצר את הרודסטר ומודל S), תהיה משהו מהפכני, כמו תוכנית מקיפה לשיווק משותף של מוצרי טסלה וסולארסיטי בקריאת התגר הגדולה ביותר על תעשיית הרכב המסורתית עד כה. מאסק צריך תוכנית כזאת כדי לשכנע את הספקנים שרכישת סולארסיטי ע”י טסלה לא נועדה רק כדי לחלץ אותו ומקורביו מהשקעה שהיא עדיין כושלת.

תגובה ראשונה

תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


error: Alert: Content is protected !!