“בחור רגיל חולם לבנות מכוניות,” אומר יורם זרחי, מייסד תומקאר שקצת נסחף עם זה

תומקאר TM18, כלי רכב ספורטיבי דו מושבי, מנוע והנעה מאחור
תומקאר TM18, כלי רכב ספורטיבי דו מושבי, מנוע והנעה מאחור

אוטוניוז, 16.04.2016 – “בחור רגיל חולם לבנות מכוניות,” אמר בפתיחת הרצאתו בכנס אפקה למפתחי רכב ומערכות רכב, שנערך בחודש שעבר, יורם זרחי, המייסד וה-CEO של תומקאר, יצרנית רכבי השטח היעודיים, החברה אותה הקים לפני יותר מ-20 שנה, מכרה בכמה מיליוני דולרים ואחר כך קיבל אותה בחזרה. “אבל אני קצת נסחפתי עם זה.”

בהרצאתו ניסה זרחי להעביר למאזיניו עם דגש על טעויותיו בפיתוח כלי הרכב שעד היום יוצרו מהם כמה מאות יחידות. ” לא קראתי מאמרים בנושא. אני לא מוסמך להנדסת רכב בטח לא להנדסת רכב חשמלי ובטח לא לפיתוח עסקי של רכב,” ציין זרחי, שכלי הרכב הראשון שייצר לפני כ-25 שנים, היה רכב חשמלי קטן לבנו תום. “לצעצוע הזה יש לו בולמי זעזועים הידראוליים, הגה מסרק שיניים, תיבת גיר איזשהי. אוטו לשטח, נוסע מדהים. מזה זה התחיל. ואז נסחפנו,” סיפר זרחי. “אמרנו אם זה טוב לתום אז אולי זה טוב לעוד אחרים.”

אבל, פארק המים בשפיים, הלקוח הראשון שרכש את ששה כלי הרכב החשמליים שיוצרו בתומקאר, לא שבע נחת מהרכישה. “הבטריות התקלקלו מהר מדי, אי אפשר היה לעשות מזה ביזנס,” אמר זרחי.

תומקאר TE44 למטרות תיירות, עם גלגלים ומצויד בשרשרות לנסיעה בשלג, נקודת התורפה של התומקאר על גלגלים
תומקאר TE44 למטרות תיירות, עם גלגלים ומצויד בשרשרות לנסיעה בשלג, נקודת התורפה של התומקאר על גלגלים

הרפתקה בת 25 שנה

כך התחילה הרפתקה שנמשכת כבר 25 שנה. המנוע החשמלי הוסר לטובת מנוע מכסחת דשא של הונדה וזרחי שינה את ההגדרה ל”רכב מרוצים קטן”. אלא שרכב המרוצים לא יכול היה להסתפק במנוע דל ההספק שהוחלף במנוע 2 פעימות תוצרת בריגס אנד סטרטון עם 18 כ”ס. בהמשך הדרך הורכבו לו גם מנועי 2 פעימות של אולטרה לייט ולפי זרחי כלי הרכב הדו מושבי הפך ל”שד משחת.” כ-80 יחידות של כלי הרכב הספורטיביים נמכרו ללקוחות שונים, אבל זה היה ביזנס ללא עתיד. זרחי  ושותפיו התיישבו לסיעור מוחות והעלו תכנית ריאלית יותר שתתרכז ברכבי שירות, utility.

“זו התוצאה של מחשבה מסודרת עם לימוד, אולי קצת חובבני, של השוק, של מה הולך להיות פה. כך הצלחנו. הגדולים, פולאריס, העתיקו אותנו. הם סיפרו לנו. בנינו את אותו רכב אבל סולידי. נוסע מהר, מתלים מעולים, רכב שהוסב למרוצים לבאחה 1000 ומצד שני רכב ביודיזל שנרכש ע”י דריל האנה.”

מדו מושבי לארבעה מושבים

יורם זרחי (אוטוניוז)
יורם זרחי (אוטוניוז)

“אמרתי לחבר’ה בוקר אחד בואו נחתוך ונכניס עוד פרוסה. ללא כל בסיס הנדסי או מחקר שוק, עשינו צעצוע,” אמר זרחי. “זו הסיבה היחידה שאנחנו קיימים היום. [זה] עיקר היצור שלנו. כולם רוצים את זה [רכב ארבעה מושבים]. הוא עולה רק קצת יותר מהדו מושבי ושווה פי שניים או יותר.”

על כלי הרכב הזה פותחה בתומקאר גרסה בעלת יכולת הטענה גבוהה של 1,200 ק”ג במפרט צבאי או 1,000 ק”ג במפרט אזרחי כאשר משקלו של כלי הרכב הוא 900 ק”ג בלבד. “אין דבר כזה,” ציין זרחי.

כשלון הפרייוואט אקויטי

ב-2008 נרכשה תומקאר ע”י קרן הפרייוואט אקויטי מרקסטון. לפי דיווחים שונים 40% מהמניות נרכשו תמורת 17.5 מ’ ד’ ובנוסף להלוואת בעלים בסך 9 מ’ ד’ שמרקסטון העמידה לחברה. מרקסטון, ששאפה לייצר 10,000 יחידות בשנה ולשווקן בעיקר בארה”ב, מינתה הנהלה אמריקנית משופשפת, אבל המיזם כשל וכעבור שלוש שנים זרחי ועמיתיו חזרו לביזנס.

בשלוש השנים האלה הקים זרחי סטארטאפ ליצור כלי רכב חשמליים. התוצאה היתה כלי רכב עם הנעה 4X4 ומנוע חשמלי המתאים לשימושים מגוונים בתחום התיירות, הטיולים והשירות.

במקביל תומקאר תכננה כלי רכב צבאי עם מערכת הנעה הייברידית, טווח של 1,000 ק”מ ויכולת נשיאת מטען של טון עד טון וחצי. “זהו רכב החי”ר העתידי. זו הפנטסיה,” מעיד עליו זרחי.

מגבלות התומקאר

עד היום, להערכת זרחי, שיווקה תומקאר 3,000 כלי רכב, מספר מכובד בכל קנה מידה עבור יצרן נישה ישראלי, מה שחייב גישה ומחשבה הרבה יותר רצינית מזו שזרחי הקדיש לעסק בשלביו הראשונים. “בשביל לעשות דבר כזה אתה צריך להבין מה אתה עושה או לעשות תכנית. עד רמת הרכב החד מושבי זה היה הובי, נשתשעש, נראה מה יקרה,” סיפר זרחי. “אחר כך ישבנו בצורה מסודרת עם נייר וכתבנו. מי יקנה את זה, מי ישתמש בזה. מתכננים ביזנס. לשטח או לכביש. לשימוש ספורטיבי? איזה גודל שוק? היעד שלנו היה מכירה של 2,000 מכוניות בשנה, 1,000 גם כן טוב. אנחנו לא שואפים ל-200,000. אנחנו לא שי אגסי, רוצים לשנות את העולם.

“לפני זה הייתי אומר מה אתם רוצים להיות? טייקונים של תעשיית רכב? החברה לישראל ששותפים בקורוס? תעשיה עולמית? הרפתקה אדירה שתכסה את עצמה? או לזכות בתחרות טרקטורים קטנים עם הסטודנטים? עשיתי את כל הטעויות שאפשר. אין פניה שלא פניתי בה. לעשות ביזנס או לא ביזנס? יש לכם כסף לזה? יש מקום? יש בעלי מקצוע? בישראל? במקום אחר?

“אם רכב ספורט צריך לעשות מהירות סופית 160-170 קמ”ש כי אלה המהירויות היום [בשטח]. אם רכב צבאי מספיק 80 קמ”ש. זה משנה את מערך התמסורות, הגיאומטריה של הגלגלים, הפרונט, הכל משתנה. אני קורא את הנתונים של רכבי קרב למיניהם, הרכבים השונים שמפתחים בעולם וכולם מתגאים ב-120 קמ”ש בשטח. בשביל מה? איפה יש נהגים שיכולים לנסוע 120 קמ”ש בשטח? בשביל מה? בצבא יש חמישה אולי חמישה. וגם אז הם יעשו תאונות. 80 קמ”ש זה מעל לראש. הייתי מגביל אותו במחשב ל-79 קמ”ש שיהיו פחות תאונות. לאיזה אזור גאוגרפי בעולם זה מיועד?

“איזה כשלונות היו לי. תומקאר לא נוסע טוב בשלג. כמה התרוצצנו? איך פתרנו את זה? כל מי שבא לקנות אצלנו אמרתי לו תקנה פולאריס. יש מספיק אחרים. אפשר לבזבז שנים על דרך ללא מוצא.

“גובה, איזה כשלונות היו לנו. מכרנו רכב לאתרים ברוקי בגובה 12,000 רגל, 3 ק”מ בערך, בתקופה לפני שהמנועים שלנו היו מוזרקים וממוחשבים. אחרי חמש דקות, התערובת עשירה, בגובה 10,000 רגל לחץ האויר הוא בערך 700 מיליבאר, זאת אומרת נכנס שליש פחות אויר, זו אותה כמות דלק, צרה צרורה.הפלאגים מתפייחים הכל עומד. היום עם הזרקה ממוחשבת הפלאגים לא מתפייחים אבל עדיין יש שליש פחות כח עם הזרקה אם אין לו מגדש.

“חול, דיונות. מכרנו רכב לאיחוד האמירויות הם התלוננו שהוא לא נוסע. אמרתי לכם מראש שהוא לא יסע. אני יודע לנסוע [בחול]. אתם לא. צריך לנסוע מהר. זה באגי זה לא ג’יפ. היו גם עסקים בדטריוט. הם ניסו לשפר את התומקאר בדטרויט. אבל אין להם גבעה אחת ב-1,000 ק”מ. כדי לבדוק אותו צריך לצאת עם משלחת למשך שבוע. ואם הוא מיועד להיות כלי רכב לצבא האמריקני בעיראק אז צריך לתכנן מיכלי דלק ל-500 ק”מ לפחות. אלה הטווחים.”

מיקוד בנישה ומודולאריות

מה שמאפיין את הגרסאות השונות של דגמי תומקאר כיום היא המודולאריות כאשר עד 90% מהרכיבים הינם זהים, רק מסודרים בצורות שונות. המודואלריות הינה הדרך הנוחה ביותר לפתרון בעיות של יצור ושירות כלי רכב, הסביר זרחי, מאחר שכלי רכב הינם מהמוצרים המורכבים ביותר, כאשר כל סוג של הנדסה מיושם בו.

דיאגרמה המתארת את האינפוט הנדרש לקבל החלטות נכונות להגדרת המוצר לפי יורם זרחי
דיאגרמה המתארת את האינפוט הנדרש לקבל החלטות נכונות להגדרת המוצר לפי יורם זרחי

זרחי סבור שבישראל ניתן להקים תעשיית רכב, אולם לא כזו שתתחרה בתעשיית הרכב ההמונית, אלא כזו שתתרכז בנישות. “כולם אומרים וזה תירוץ בעיני, שישראל היא מדינה קטנה מדי אין בה תעשיה תומכת מספיק, אין בה שווקים ליצור מכוניות. במאזדה 3 לא נתחרה. אבל בנישה? כל העולם הולך בהרבה מוצרים מחדד את היישום, חוג המשתמשים, חלון יותר צר, למה לא? אפשר בישראל לפתח [מכוניות]. עידו [כהן] עושה ממש כלי רכב. הוא עושה 50 כל פעם. מדהים. ארז [אברמוב], איציק מיני. כל מי שמתחיל [כדאי] לדבר איתי קודם ולא לפנות באותן פניות ללא מוצא שאנחנו עשינו.”

ובכל זאת לזרחי היה סיכום אולי לא מעודד במיוחד, למי שרוצה ליצר מכוניות: “משוגע מי שנכנס לזה.”

תגובה ראשונה

תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*


error: Alert: Content is protected !!